מהו פמיניזם רדיקלי? מהו הפמיניזם הליברלי? מה «שָׁחוֹר» פֶמִינִיזם? מהו פמיניזם פוסטולוגי? תשובות לשאלות אלה תמצאו במאמר.
תוֹכֶן
מהו פמיניזם רדיקלי
הפמיניזם הרדיקלי רואה כגורם קביעי בדיכוי של נשים הנשלטות על ידי היררכיה קפיטליסטית של אדם, המתוארת כסקסיסטית. תומכי זרימה זו מאמינים כי נשים יוכלו לשחרר את עצמם רק כאשר הם להיפטר מהמערכת הפטריארכלית, אשר הם רואים בתחילה מדכא ודומיננטי. פמיניסטיות רדיקליות מאמינות כי בחברה יש מבנה המבוסס על ההתחלה הגברית של הכוח והכפיפות, ומבנה זה הוא הגורם לדיכוי ולאי-השוויון, ועד כה כל המערכת והערכים שלה ממשיכים להתקיים, לא רפורמות משמעותיות של החברה היא בלתי אפשרית. כמה פמיניסטיות רדיקליות לא רואים חלופה אחרת, למעט פירוט מוחלט ושחזור של החברה כדי להשיג את מטרותיהם.
עם הזמן, כיוונים שונים בפמיניזם רדיקלי החלו להתרחש, כמו פמיניזם תרבותי, פמיניזם הבדלני ופמיניזם אנטיפרבי. הפמיניזם התרבותי הוא אידיאולוגיה «טבעת נשים» אוֹ «תמצית נקבה», מנסה להחזיר את הערך של אלה מבדילים תכונות של אישה שנראים underestimated. הוא מדגיש את ההבחנה בין גברים ונשים, אך סבור כי הבדל זה הוא פסיכולוגי ומעוצב מבחינה תרבותית, ולא מול ביולוגית. מבקרי כיוון זה טוענים כי מאז תפיסתו מתבססת על בחשבון את ההבדלים המהותיים בין גברים ונשים ועומדים בעצמאות תרבותית ומוסדית של נשים, פמיניזם תרבותי מוביל פמיניסטיות מפוליטיקה לכמה «סגנון החיים». אחד המבקרים האלה, ההיסטוריון של הפמיניזם ואת התיאורטיקן התרבותי Alice Eholls מייחס חבר «Redstocking» ברוק ויליאמס מבוא «פמיניזם תרבותי» בשנת 1975, כדי לתאר את depolitization של הפמיניזם הרדיקלי.
הפמיניזם הבדלני הוא צורה של פמיניזם רדיקלי שאינו תומך ביחסים הטרוסקסואליים. תומכי זרימה טוענים כי הבדלים מיניים בין גברים לנשים אינם מסיסים. פמיניסטיות הבדלניות נוטות להאמין שגברים לא יכולים לתרום תרומה חיובית לתנועה הפמיניסטית, וכי גם אלה שהובילו בכוונות טובות של גברים לשכפל דינמיקה פטריארכלית. המחבר מרילין פרי מתאר פמיניזם הבדלני «סוגים שונים של הפרדה מגברים ומוסדות, יחסים, תפקידים ופעולות שנקבעו על ידי גברים, וכן עובדים באינטרסים של גברים ועל מנת לשמר זכויות זכר, ומחלקה זו ביוזמת או נתמכת על ידי נשים».
מהו הפמיניזם הליברלי
הפמיניזם הליברלי מכריז על שוויון הגברים והנשים באמצעות רפורמות פוליטיות ומשפטיות. זהו כיוון אינדיווידואליסטי בפמיניזם, המתמקד ביכולת הנשים להשיג זכויות שוות עם גברים על בסיס פעולותיהם ופתרונותיהם. הפמיניזם הליברלי משתמש באינטראקציה אישית בין גברים לנשים, שכן נקודת המוצא שממנה משתנה החברה. על פי הפמיניסטיות הליברליות, כל הנשים יכולות לאשר באופן עצמאי את זכותם להיות שווה לגברים.
במובנים רבים, עמדה כזו באה מן המושג הקלאסי של הארה על בניית החברה על עקרונות הנפש והשוויון של ההזדמנות. השימוש בעקרונות אלה לנשים לשים את הבסיס של הפמיניזם הליברלי, שהתפתח במאה ה XIX תיאורטיקנים כאל ג'ון סטיוארט טחנת, אליזבת קדידה סטנטון ועוד. לכן, חשוב במיוחד עבורם היתה שאלת הבעלות לאישה כאחת מזכויות היסוד, מבטיחה עצמאות של נשים מאדם.
בהתבסס על כך, ניתן לבצע שינויים בעמדת הנשים ללא שינוי רדיקלי במבנים ציבוריים, כפי שהוצע על ידי כיוונים אחרים של פמיניזם. עבור פמיניסטיות ליברליות, נושאים חשובים כזכות להפלות, שאלת הטרדה מינית, האפשרות של הצבעה שווה, שוויון בחינוך, «תשלום שווה עבור עבודה שווה» (סִיסמָה «שכר שווה עבור עבודה שווה!»), נגישות של טיפול בילדים, זמינות של טיפול רפואי, למשוך תשומת לב לבעיה של אלימות מינית ומשפילה נגד נשים.
מה «שָׁחוֹר» פֶמִינִיזם
«שָׁחוֹר» הפמיניזם טוען כי סקסיזם, דיכאון בכיתה וגזענות מקושרים באופן בלתי נפרד [28]. צורות של פמיניזם, המבקשת להתגבר על סקסיזם ולדיכוי בכיתה, אך מתעלמות מהגזענות, יכולה להיות מפלה ביחס לאנשים רבים, כולל נשים, באמצעות דעות קדומות גזעיות. בהצהרה «שָׁחוֹר» פמיניסטיות מעוצבות «שָׁחוֹר» הארגון לסביות פמיניסטית «Combi נהר קולקטיבית» (קולקטיב של נהר קומביי) ב -1974, כתב כי שחרור הנשים השחורות כרוך בחופש לכל האנשים, שכן הוא מרמז על קצה הגזענות, המין והדיכוי בכיתה.
אחת התיאוריות שמקורן בתנועה זו היתה ואומניזם אליס ווקר. הוא התעורר כקורורת על התנועה הפמיניסטית, שבה נשים לבנות של המעמד הבינוני שולט, אשר, באופן כללי, מתעלמת דיכוי על סימנים גזעיים ומעמדות. אליס ווקר ותומכי הראומניזם ציינו כי נשים שחורות חותמות דיכוי בצורות אחרות ויותר אינטנסיביות מאשר נשים לבנות.
אנג'לה דייוויס, מחבר הספר «נשים, גזע ומעמד» (נשים, גזע, וכיתה), הפך לאחד הפמיניסטיות הראשונות שבנו את טיעונו סביב נקודת הצומת של גזע, מין וכיתה. קימברלי קרנסצ'וב, זכות תיאורטית מפורסמת, במאמרו «חלוקת גבולות: ספייני, מדיניות זהות ואלימות נגד נשים צבע לא מבושל» (מיפוי השוליים: אינטלקטיביות, פוליטיקה זהות ואלימות נגד נשים של צבע) שנקרא רעיון זה בצטלבות.
מהו פמיניזם פוסטולוגי
פמיניסטיות פוסט-קולוניאליות טוענות כי הדיכוי הקשור לחוויה קולוניאלית, בפרט, גזעני, בכיתה והדיכוי האתני, היה בעל השפעה שולית על נשים בחברות שלאחר הקולוניק. הם שואלים את ההשערה כי הדיכוי המגדרי הוא הכוח המניע העיקרי של הפטריארכיה. תומכי הפמיניזם הפוסקולוניאלי מתנגדים לתמונות של נשים של חברות שאינן אוצריות כקורבנות פסיביים וחסרים, ונשים של מדינות מערביות לזכויות מודרניות, משכילות ואזרחיות.
פמיניזם שלאחר -ולוניאלי התעורר מהתיאוריה המגדרית של קולוניאליזם: המעצמות הקולוניאליות מכפות לעתים קרובות את האזורים המערביים באזורים קולומיניים. לדברי צ'ילה בליב, כיום הפמיניזם הפוסט-קולוני נלחם על חורבן הדיכוי המגדרי במסגרת המודלים התרבותיים שלה של החברה, ולא באמצעות מודלים אלה שהוטלו על ידי המתיישבים המערביים. פמיניזם פוסטולוגי מתייחס בצורה ביקורתית לצורות מערביות של פמיניזם, בפרט, לפמיניזם רדיקלי וליברלי ולאוניברסליזציה של ניסיון של נשים.
כיוון זה בכללותו יכול להיות מאופיין כתגובה למגמות אוניברסליסטיות במחשבות פמיניסטיות מערביות וחוסר תשומת לב לבעיות מגדריות בזרימה העיקרית של המחשבה הפוקוקולונלית.
פֶמִינִיזם «עולם השלישי» - שם מותנה לקבוצת תיאוריות שפותחו על ידי פמיניסטיות שהרכיבו את דעתם והשתתפות בפעילות פמיניסטית במדינות מה שמכונות «עולם השלישי». פמיניסטיות ממדינות «עולם השלישי», כגון Chandra Talpade Mohanty (Chandra Talpade Mohanty) ו Sahoo Sahoo (Sarojini Sahoo) מבקר את הפמיניזם המערבי בטענה שהוא אתנוצנטרי ואינו לוקח בחשבון את החוויה הייחודית של נשים ממדינות ממדינות «עולם השלישי». לדברי צ'נדרה טלפרט מוהנטי, נשים במדינות «עולם השלישי» מאמינים כי הפמיניזם המערבי מבסס את ההבנה שלו על אישה «גזענות פנימית, קוויזם והומופוביה».
